האמפנדס של מילי הוא סיפור על אהבה, זיכרונות, נשים חזקות, תשוקה וטעמים.
את דפנה הכרתי בגיל 13, גיל הנעורים, הפריחה, ההתרגשות והלהט של אהבה ראשונה.
לשמחתי אהבה זו רק גדלה והעמיקה ולימים דפנה הייתה לאשתי ואם ילדי, עומרי, איתי ואורי.
דפנה הייתה העוגן שלנו כמשפחה.
אימא בכל רמ"ח אבריה והווייתה. תמיד ראתה כמה צעדים קדימה,
ידעה לשלב כל כך הרבה עולמות עם רגש וגם קריירה.
את תפקיד העוגן דפנה מילאה עבור הרבה אנשים ותמיד הייתה מוקד של תמיכה והעצמה עבור כל אדם בו נגעה. מכאן פרשנו כנפיים לעולם חדש במסגרת שליחות מטעם המדינה, לארגנטינה.
שם פגשנו את מילי, אישה שורדת, כזו שעברה כמה תלאות בחיים וכתוצאה פיתחה את כל חושיה להבין, לראות ולהכיל את הסביבה.
רק טבעי שחיי שתי נשים כה עוצמתיות, דפנה ומילי, הצטלבו ויהיו שזורים אלה באלה עד עמקי הנשמה. החיבור בין מילי ודפנה היה מידי ומילי הצטרפה למשפחתנו כמטפלת בילדים. עם הזמן מילי הייתה לחברת נפש וחלק מהמשפחה. לצערנו במהלך השהות בארגנטינה חלתה דפנה במחלה קשה ונאלצנו לשוב ארצה.
הטיפולים בארץ שאבו מדפנה את כל כוחה ומכאן בקשה מחברת הנפש מילי לבוא ארצה לשמש כעוגן תומך לתהליך כולו. מילי ללא היסוס, באה ארצה ומהרגע הראשון תמכה, חיבקה, חיזקה וליוותה אותנו לאורך כל ההתמודדות עם המחלה. דפנה, לצערי, לא שרדה ונפטרה בדיוק ביום הולדתה ה- 40.
בדיעבד, היה לי ברור שדפנה כהרגלה הבינה הרבה לפנינו את עתידה, וזיהתה במילי כעוגן המתאים ביותר עבור משפחתנו. מילי נשארה עמנו 7 שנים טרם חזרתה לארגנטינה. בפרק זמן זה נרקמו האמפנדס של מילי. מתוך רצון לשמר את הזיכרון והנוכחות של דפנה ולהביע הערכה עמוקה למילי שהייתה העוגן הממשיך שלנו.
כל אמפנדס הינו כיס של זיכרונות, רגעים, טעמים וחיים שלמים שדפנה העניקה לנו ולסביבה, וכעת אנו מעניקים לכם. כיסים מלאים ברכיבים הטובים והטבעיים ביותר ובחום מהביל ומנחם. מן רגע קטן של אושר.
מילי כמובן חזרה למשפחתה שבארגנטינה אך הקשר עמה חזק מתמיד. כיום האמפנדס של מילי הם העוגן המקשר ביננו.
כוחן ועוצמתן של דפנה ומילי אפשרו לנו להמשיך ולבנות חיים נוספים.
כך הכרתי את סימה, זוגתי להיום, שיחד מזגנו משפחה לתפארת ובית חם ואוהב לכולם.
ואם יצא לכם לבקר בפאתי בואנוס איירס, אולי תפגשו גם אתם את מילי וקסם האמפנדס שלה.